בן חיה ומאיר כוגן. נולד במעלות ב-ד' בתמוז תשנ"א (16.6.91), ילד שביעי מתוך שמונה אחים ואחיות.

דב (דוֹבי) גדל והתחנך במעלות, והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון בישיבת "בני עקיבא" במירון. לאחר לימודי התיכון, למד במשך שנתיים בישיבה הגבוהה באיתמר.

בנובמבר 2011 התגייס לצה"ל, והתנדב ליחידת שלדג, יחידת הקומנדו של חיל האוויר. במהלך ההכשרה עבר אימונים מפרכים, והיה חייל מסור ומקצועי, שהתייחס ברצינות מלאה לכל משימה. דובי שירת ביחידה במשך ארבע שנים, ולאחר השחרור המשיך בשירות מילואים פעיל במסגרתה.

ב-2015 התחתן עם בחירת ליבו שקד, ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה בנים. דובי היה אבא מסור וסבלני, נוכח ומעורב בחיי ילדיו.

עם שחרורו מצה"ל התחיל בלימודי תואר ראשון בהנדסת מכונות בטכניון בחיפה והמשיך ללימודי תואר שני בתחום. בחירתו זו היוותה המשך ישיר למורשת ההנדסה המשפחתית של אביו מאיר, שהיה מהנדס בכיר ברפאל, ושל סבו אברהם כוגן, ממקימי הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון. דובי כיבד ואהב את שניהם.

בתום לימודיו השתלב בעבודה בתעשייה האווירית ונחשב מהנדס מקצועי ומוערך.

דובי היה אומן בעל ידי זהב שנהנה לצייר, לבנות וליצור. הוא בנה דקים (משטחי עץ) וספסלי עץ בפינות נוף יפות בטבע.

דובי הקפיד להתייחס בכבוד לסובבים אותו והיה מקבל את מי שמולו ללא שיפוטיות וביקורת, כפי שהיטיב לתאר במחברתו: "אני חייב להפנים - לא כולם אמורים להיות כמוני, לכתחילה. לא בתפיסה האמונית, לא בצורת חשיבה וכו'. עליי לקבל כל אדם כמו שהוא, להתחבר, לא למצוא על מה לריב (ותמיד יש על מה לריב). צריך לבנות את עמדת ההתחברות לכולם, כל אחד על מישור משותף אחר ולהכניס את החיבור הזה לאינסטינקטים". הוא נודע בין חבריו בסבלנות ובקשב יוצא הדופן שלו.

בצבא, דובי היה ה"דבק" של הצוות, דאג שלא יהיה שיח מפלג חרף השקפות העולם השונות בין החברים. מפקדו סיפר כי ברגעי מחלוקת וויכוח דובי הצליח להרגיע את הלבבות מכעס ואיבה, לא פעם על ידי פתרונות יצירתיים.

דובי הצטיין בנחישות ובחתירה עקבית ליעדים שהציב לעצמו. כך למשל, הכין לעצמו תוכנית גמילה ממסכים, על מנת להקדיש יותר זמן לשקד ולילדים. הוא תכנן וייצר במדפסת תלת המימד שלו מתקן שבתוכו מניחים את הטלפון כשמגיעים הביתה, "שזה יהיה קצת כמו טלפון קווי של פעם", כדבריו. בנוסף, החליט להתנתק מהטלפון במשך שעתיים, כך נהג כשחזר הביתה מדי יום.

בשלב מסויים לפני גיוסו, דובי החליט להפסיק לאכול שוקולד, עוגות, ושאר מתוקים, ויישם החלטה זו בעקביות עד יומו האחרון.

יעד נוסף שהגשים היה לרוץ מרתון. הוא בנה לו"ז אימונים מפורט והתמיד בו עד ההגעה ליעד המיוחל.

שמונה שנים לפני לכתו, כשהתמודד מול משבר לא פשוט שלא היה בשליטתו, כתב לעצמו: "דובי היקר, אל תאבד את הרגישות, הטוב, הרצון לתת ללא תמורה, ההומור והעין הטובה. זו הדרך הנכונה לחיות גם אם כולם משדרים אחרת. נסה להסתכל על מה שקורה יותר מגבוה ואז פחות תיקח ללב כל מיני מקרים מטרידים. ותמשיך לחייך".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המלחמה נקרא דובי לשירות מילואים והתייצב מייד. הוא נלחם בגבורה יחד עם חבריו לחילוץ תושבי בארי, למעלה משלושים שעות ברצף. חבריו סיפרו כי בחרו בדובי להיות הפנים הראשונות שהמחולצים פוגשים, על מנת לתת להם תחושת ביטחון, שהם בידיים טובות.

לאחר כשבועיים, החל צה"ל בתמרון קרקעי ברצועת עזה ויחידת שלדג הצטרפה לפעילות באזורי הקרבות.

דובי הרגיש תחושת משמעות עמוקה, ושמח על הזכות שניתנה לו להיות שותף במלחמה להגנת עם ישראל. היתה בו התרוממות רוח כשראה איך כל העם מתגייס לעזור זה לזה, ואיך הלבבות מתאחדים.

רב-סמל ראשון דב משה (דוֹבי) כוגן נפל בקרב ביום כ"ה בחשוון תשפ"ד (9.11.2023). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, אם ושבעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.